אישה

מרחב למידה המשתמש בשפת האיור להארת נושא

איור מהפועל להאיר (שורש ה.א.ר.), משמעו לשפוך אור על משהו מעבר לעצמו, בנוסף למה שהאדם מבטא ביצירתו. איור מתייחס ליצירה מוגמרת, ומתיימר להאירה כך שיוסיף ויעשיר אותה במימד כלשהו. האיור הוא תוספת חזותית (ציור,רישום וכו.') ליצירה טקסטואלית.

יצרנו מרחב למידה זה תוך שימוש בלוח שנה אשר איגד איורים בנושא האישה, ללא היצירה הטקסטואלית.

כיוון, שהאיור במקורו הינו תוספת חזותית ליצירה הכתובה, התעורר הצורך להוסיף את שירה של דליה רביקוביץ – " כיסופים". במקרה הנ"ל נעשה תהליך של אוצרות על מנת לחדד את מהותו של האיור.

האיורים במרחב זה מאירים את המסע ל"אני האותנטי" של האישה.

מחשבותיהם, תחושותיהם ופעילותיהם של בני אדם מיום היוולדם ועד מותם משקפות התייחסויות חברתיות על המינים (זכר ונקבה). התרבות משפיעה על האופן שבו אנו חושבים על עצמנו ומנתבת אותנו להתנהגות נורמטיבית.

נשים וגברים מאמצים לעצמם תכונות המוגדרות בתפיסת הזהות של המגדר - הג'נדר.

לדוגמא : תכונות נשיות – צייתנות, תלות, פסיביות, כוח משיכה בזכות מראה חיצוני, לעומת תכונות גבריות – שתלטנות, עצמאות, אקטיביות כוח משיכה בזכות הישגים.

תפיסות אלו כובלות את בני האדם ואינן מאפשרות לפרט לפתח ולבטא את כישרונותיו האישיים הייחודים.

האם יוצרות האיורים שבויות בתפיסות החברתיות על המינים או יצאו מהאותנטיות שלהן?

"האם נוכל לדמיין אישה ההופכת את השטיח שלה, כדי להפכו לשטיח המעופף, לכזה המאפשר לה להמריא בו?" (טליה ברקאי)

ניתן להשתמש במטפורה של שטיח,דימוי השאוב מעולמה של עקרת הבית – האישה. פעולת הפיכת השטיח על פניו, כדי לחפש את הלכלוך החבוי, תביא לסיום הדיכוי הסקסיסטי ודחיית התפיסה הפטריארכאלית שיביא את החזון לשחרור האותנטי של כל הנשים.


תכננה, יצרה: סמדר שלו, נואה עמרני
עפ"י סמינריון של סמדר שלו לתואר ראשון
עריכה: צפירה אבינר

מוצב בחדר 30