בין כרזה להכרזה

מרחב למידה המשתמש בשפת הכרזה ככרוז לערכים ומסרים חינוכיים

המילה כרזה נגזרת מן השורש כ.ר.ז. ותכליתה לשמש מעין כרוז, דהינו כלי תקשורת פומבי. מטרתה למשוך תשומת לב, לעורר לחשיבה ולעשייה סביב המסרים והתכנים העיקריים המוצגים בה.
תפקיד הכרזה אינו לייצג, אלא לשכנע בדרך של ייפוי או כיעור, משמע הקצנה של המציאות.הכרזה צריכה להיות מקורית וגם תקשורתית, שכולם יבינו אותה. המסר הנקלט מערב ומפעיל את האינטלקט והרגשות, ועליו לעבור בצורה חדה, נקייה, מדויקת ומתומצתת.

הכרזה מורכבת מתקשורת מילולית וחזותית.
- "טקסט מילולי" – (כתב) – טקסט קצר המעביר את נושא הכרזה
- "טקסט חזותי" – (דימויים חזותיים) – המעביר מסר, השקפות עולם, גישות וערכים באמצעות ציור, צילום, ליטוגרפיה ועוד.
קיימת חשיבות לאופן חיבורם ו"כתיבתם" של הטקסטים החזותיים והמילוליים בכרזה. ניתן באמצעות ניתוח סמיוטי – "תורת הסימנים" לבחון "טקסטים" נושאי משמעות מנקודת מבט חברתית ותרבותית. ניתוח סמיוטי ינסה לבחור את הסמלים שמהם מורכב המסר ואז להגדיר את רבדי המשמעות שהם יוצרים. היחסים בינהם הם יחסים של השלמת אינפורמציה, אחד תומך בשני ולא של אילוסטרציה- המחשת הטקסט המילולי.
המעצב משתמש בטקסט המילולי כדי לשאוב ממנו רעיונות לטקסט החזותי.
על מנת להעצים את המסר של הכרזה ולמשוך את לב הצופים, נעשה שימוש במרכיבי השפה החזותית כמו : קו, צבע, צורה וחומר.
כדי להבהיר את מהות הכרזה, בשלב הראשון יש להתבונן במישור התיאורי הצורני בלי להציע פרשנות תהליך זה נקרא דנוטציה.
בשלב השני יש לפרש את הסימנים תהליך זה נקרא קונוטציה.
בחרנו להציג לפניכם את הכרזה, כטקסט חזותי, ככלי למידה במרחב הלימודי, במטרה :
- להכיר את מרכיבי השפה החזותית
- להתנסות בניתוח של טקסט חזותי על מנת להתייחס באופן ביקורתי לטקס המעביר מסרים גלויים וסמויים.
- ככלי למידה להכרת דימויים, סמלים וערכים הקשורים למדינה,לחברה ולאדם.

להרחבת נושא ה"כרזה" ניתן לפנות למרכז תכנון ועיצוב
סביבות הלמידה - סדנה


תכנון ועיצוב: סמדר שלו, נועה עמרני
יעוץ ועריכה: צפירה אבינר
מוצב בחדר 29



דף הנחיה להפקת כרזה

קהל היעד – כיתות ד' ומעלה

שלב ראשון – הבנת הכלי (ראה דף מצורף – "בין כרזה להכרזה")
תהליך הלמידה נעשה תוך כדי צפייה בכרזה וניתוח המסרים של הטקסטים השונים
( מילולי וחזותי) באמצעות שיח.
הדיון במליאה יתרחש תוך התייחסות אל:
o תיאור מילולי של מרכיבי הכרזה.
o שאילת שאלות בעקבות התבוננות.
o זיהוי המשמעויות של הסמלים השונים.
o דיון על מסרים גלויים ומסרים סמויים.
o הבנת הקשר בין הצורה לתוכן.

שלב שני - הפקת הכרזה
התהליך יכול להתבצע באופן פרטני או קבוצתי.
בחירת המסר של הכרזה:
o לחשוב על מלה או משפט המעבירים את המסר.
o לחפש דימויים חזותיים אשר מרחיבים את המסר (בניגוד לאיור אשר מבהיר את הטקסט המילולי ).
קיימת חשיבות רבה לאופן חיבורם של הטקסטים השונים.

תפקידה של הכרזה לשמש ככרוז ולכן גודלה צריך להיות חצי גיליון (0.50\0.70) ומעלה.
הכרזה שייכת לתחום האמנות הפלסטית ולכן יש לעצבה באמצעות ציור, צילום, מחשב, והשילוב ביניהם.



כרזות יום העצמאות

בארצנו, מדי שנה יוצא מרכז ההסברה בכרזה חדשה ליום העצמאות. כרזות "יום העצמאות" הפכו לנוהג מאז הקמת המדינה. הן נועדו לקשט את המדינה ביום חגה-עצמאותה ולהביע בעיצובן ובצבעוניותן את שמחת החג. בחירת הכרזה המתאימה ביותר נעשית על ידי ועדה מיוחדת לחגיגות העצמאות. באמצעות כרזות אלו ניתן לראות את המסרים, הרעיונות והאידיאלים הקשורים לשאיפות של המדינה ושל החברה הישראלית. כמו כן ניתן באמצעותן ללמוד על בתקופה מהיבטים היסטוריים, חברתיים, תרבותיים ואמנותיים. אפשר לראות דרך הניתוח הסמיוטי כיצד החברה הישראלית


כרזה ליום העצמאות תש"ח

מההיבט הדנוטטיבי (תיאורי - צורני)

בכרזה ניתן לראות תיאור של זוג ידיים שריריות ומלאות און, בצבע אדום, המעלות את דגל המדינה לראש התורן. בין שתי הידיים כתוב המשפט "יום העצמאות" באותיות לבנות חלולות. לידן בצד שמאל, באותיות קטנות ומלאות כתוב המשפט "ה' באייר תש"ט". בצד שמאל משולבת פיסקה: "זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית". מתחת, בכתב קטן, כתוב המשפט : "מתוך ההכרזה על הקמת המדינה , 14 במאי 1948" פיסקה זו כתובה על רקע לבן.
למטה על רקע שחור מופיע המשפט "שרות תרבות של צבא-הגנה לישראל" מצד שמאל למשפט זה מופיע סמל של צה"ל- ענף עץ זית המתפתל על חרב שבראשה לפיד. רוב הרקע בצבע כחול. בחלקו העליון, בצד שמאל, הצבע משתנה לצבע חקי.
מההיבט הקונוטטיבי (הפרשני)

ההיבט האידיאלוגי

אנו מזהים זוג ידיים של חייל. השרוול בצבע חקי מרמז על כך. מעצב הכרזה בחר לצייר חלק מהשלם. עיצוב כזה של כרזה מבטא עמדה אידיאולוגית והתייחסות למציאות של אותה תקופה. אין אנו רואים את דימוי החייל בשלמותו, המיקוד הוא על הידיים השריריות, המעלות לראש התורן את דגל המדינה. שתי הידיים מייצגות את דמות הגבר הישראלי כגיבור המתואר כלוחם חסון בעל שרירים. דמות זו מוצגת כסמל בעל מסר כוחני האופיני לחברה באותה תקופה. המסר הכוחני מועבר גם באמצעות הביטוי "הזכות הטבעית" ,המופיע בכרזה, לקוח מתוך הכרזת המדינה. ביטוי זה (המתייחס לזכותו הטבעית של עם ישראל על אדמתו) הוא קבלה ללא מאבק. אך המציאות הייתה שונה ועם ישראל, למרות זכותו הטבעית, היה צריך להלחם על זכותו למדינה. כלומר באמצעות הכוח ניתנה לו זכותו הטבעית.
העמדה האידיאולוגית הרואה בכוח חשיבות, מועברת בכרזה באמצעים נוספים כמו:
o שימוש בצבע החקי של מדי צה"ל כפי שנראה בבגד של הדמות וכרקע לדגל ישראל.
o בצבעים המעבירים משמעות סימבולית, למשל : צבעי הלבן והכחול המייצגים את צבעי דגל המדינה,צבע החקי שמייצג את צה"ל והצבע האדום המביע עוצמה,עוז תקיפות ודרמתיות.
o עיצוב הכיתוב "יום העצמאות". צבעי הרקע בכרזה – הכחול והחקי המשמשים גם כ"מילוי" לשטח האותיות.


ההיבט ההיסטורי – התחייה הלאומית

היבט זה מוצג בכרזה במספר אופנים :
o דימוי דגל המדינה בראש התורן.
o מיקום הדגל והכיתוב "יום העצמאות" בחלק העליון של הכרזה.
o פירוט התאריך העברי של הקמת המדינה, הכולל יום וחודש.
כרזה זו פורסמה לאחר מלחמת העצמאות המצביעה על ניצחוננו. המונומנטאליות והדרמטיות של האירוע ההיסטורי מושגים באמצעות שימוש בניגודים של אור וצל ועיצוב מבנה הידיים ומיקומם האלכסוני. כרזה זו , הופקה ע"י שירות התרבות של צבא ההגנה לישראל ונושאת אופי לאומי. מעצב הכרזה, יוחנן סימון, עיצב את הכרזה בהשפעת הסגנון הריאליזם הסוציאליסטי שצמח בברית המועצות והתאים לתפיסה החברתית בארץ באותה תקופה.
הציירים בברית המועצות חויבו ליצור על פי דגמים שהוכתבו להם על ידי המדינה והמפלגה, האומנות והאומנים גויסו בשרות המהפכה. התפיסה החברתית הסוציאליסטית של עיצוב "למען" התאימה לתפיסה החברתית ששררה באותה תקופה בארץ. תפיסה הגורסת אחידות, קולקטיביות, יוזמות משותפות, יעדים לאומיים שמדגישה את ה"אנחנו" – ו"היחד", והכל למען בניית הארץ.
דוגמה לכך היא הבחירה בכרזה שלא לצייר את הפנים של הדמות ולהתמקד בייצוג של דימוי הידיים המעביר מסר רחב המדגיש את ה"מאחד". הכרזה "המגויסת" , כפי שמוצגת כאן, מעבירה ממלכתיות ותורמת להאדרת המדינה.

כתיבה: סמדר שלו