מסוגלות

מה משפיע על תפיסת המסוגלות העצמית של מורים?

1. התנסות של הפרט עצמו. התנסות בהשלמת משימות "הצלחתי בעבר אז אצליח שוב".

2. התנסות עקיפה על ידי למידה ממודל (דמות)

3. שכנוע מילולי כאשר אדם שנתפס משמעותי משכנע שהפרט יכול להצליח

4. עוררות רגשית פיזיולוגית כלומר תחושת רוגע לעומת תחושת מתח/לחץ בעת הפעילות 

 -בנדורה, 1977

פרידמן וקס (2000) הרחיבו את הגדרת המושג בהתאם לממצאי מחקרם על תחושת המסוגלות של מורים בישראל מעבר למרחב הכיתה, והוסיפו את המרחב הארגוני. הם כללו במושג זה גם את יכולתו של המורה לקיים יחסים בין-אישיים טובים עם סגל בית הספר ולהשפיע על המתרחש בו, להיות שותפים בעיצוב המדיניות הבית-ספרית ולהתקדם בהיררכיה.

במחקר עלה שסוגיית היחסים עם המנהל הייתה הבולטת ביותר. ישנם דפוסי ניהול שמעודדים תחושת מסוגלות:

1. משוב – כאשר המנהל מספק משוב חיובי רצוף על עבודתה היומיומית של המורה, מאפשר לה לפעול לפי שיקול דעתה ומטיל עליה תפקידים נוספים בבית הספר, המורה מפרשת את התנהגותו כביטוי הערכה לתפקודה ותחושת מסוגלותה עולה, ולהפך.

2. תרבות התקשורת בבית הספר – כאשר המנהל מעביר מסרים ברורים, מאפשר למורה לחשוף כישלונות ונותן לגיטימציה לבקר את החלטותיו כמנהל, אזי הוא יוצר תרבות תקשורת גלויה ותחושת המסוגלות של המורה עולה. אולם כאשר מסריו מעורפלים, כשמורה חשה שעליה להסתיר כישלונותיה – נוצרת תרבות של השתקה ותחושת מסוגלות נמוכה.

3. אווירה בלתי פורמלית – מורות עם מסוגלות גבוהה חשו שהאווירה בבית ספרן היא של שייכות ולכידות. לעומתן מורות עם מסוגלות נמוכה הרגישו בדידות, ניכור, חוסר קבלת גיבוי מהמנהל ושתפיסתו אותן היא טכנית של ממלאות תפקיד בלבד.

4. תפיסת הכוח של המנהל – מורות עם מסוגלות גבוהה הרגישו שיש להן מנהל חזק המשתמש בכוחו לטובת בית הספר. ואילו מורות עם תחושת מסוגלות נמוכה חשו שהמנהל שלהן חלש או שהוא משתמש בכוחו לפגיעה במורים.

5. תחושת שותפות בערכים חינוכיים – מורות עם תחושת מסוגלות גבוהה חשות שותפות ערכית עם המנהל המקדמת את העשייה החינוכית שלהן. מורות עם תחושת מסוגלות נמוכה חשות פער ערכי, שמחבל, לדעתן, ביכולתן לממש תכניותיהן.

מתוך המאמר הבניית תחושת מסוגלות עצמית של מורות- פרידמן וקס- אתר מופ"ת